הוצאות כיבוד ואירוח כהוצאה מוכרת

הוצאות כיבוד וארוח הן למעשה הוצאות על מזון. תריכת מזון ושתייה, כך נקבע בחוק, הן צורך בסיסי שאינו קשור ביצירת הכנסה ולכן אינן מוכרות בניכוי מס

מזון ושתייה הנם בבחינת צרכים בסיסיים של אדם לצורך קיומו, ללא תלות בייצור הכנסתו.

מכאן, שהוצאות לרכישת מזון ושתייה יהיו, דרך כלל, בבחינת הוצאות פרטיות שאינן מוכרות בניכוי.

 

מערכת הנהלת חשבונות מפרטת: בתקנות נקבע כי "כיבוד קל", המוגדר כהוצאות לרכישת שתייה קרה וחמה, עוגיות וכיוצא באלו, שהוצאו במקום העסק בלבד, יוכר כהוצאות מוכרות. שכן, הוצאות אלו מיועדות לאירוח אורחי העסק ולא לצרכים פרטיים. אולם, גם הוצאות אלו יוכרו רק בשיעור של 80% מסך ההוצאות, ויתרת ה-20% מההוצאות לא יוכרו.

הוצאות מזון ושתייה אחרות, כגון ארוחות במסעדות, ארוחות במקום העסק והוצאות לרכישת שתייה חריפה – לא יוכרו בניכוי כהוצאות מוכרות.

הוצאות מזון ושתייה לעובדי העסק הנן בבחינת טובות הנאה לעובד ויוכרו למעביד כהוצאות שכר, בכפוף לגילום שווי הארוחות לעובדים וניכוי מס במקור משווי טובת ההנאה המגולם.

אירוח אורחים מחו"ל הנו היוצא מן הכלל לעניין זה. שכן, הוצאות בסכום סביר לאירוח אורחים מחו"ל, בכפוף לסימוכין נאותים לאירוח האורח מחו"ל למטרות ייצור ההכנסה בעסק – יוכרו כהוצאות מוכרות.

המידע לקוח מתוך ספר "הוצאות מוכרות למס" מאת עו"ד רו"ח רמי אריה בהוצאת מיסים
ועסקים בע"מ – www.ralc.co.il

חזרה לרשימת מאמרים

לקבלת הסבר ופרטים מיועץ מקצועי